חצי שעה. בלבד! זה הזמן שעבר מהרגע שהגעתי לעבודה ביומי הראשון בשב"כ ועד שנשאלתי האם אני רווק. בהחלט זיהיתי את המבט המבואס במבטה של העלמה הנחמדה ששאלה את השאלה כשסיפרתי שאני נשוי + ילד. שביעות הרצון העצמית והחיוך הגדול והטיפשי שהיה מרוח לי על הפנים עבר די מהר - הבנתי שזה לא אני - זה הן…

קצת רקע

אז ככה, רק בשביל להבהיר את הנקודה - העלמה שפנתה אלי בכלל לא התעניינה בשביל עצמה - היא עשתה את זה כשירות לבנות המחלקה הרווקות. בהמשך שמעתי על לא מעט סיפורי אהבה שהתחילו במחלקה והסתיימו מתחת לחופה.
להמשך קריאה »

בערך שבועיים אחרי שהגעתי לעבוד בשב"כ הודיעו לי החבר'ה במשרד שהולכים לקארטינג.
מה קארטינג? עדיין לא הכרתי אף אחד, חשבתי שמזמינים אותי מתוך נימוס…
בקיצור מתברר שהמחלקה התארגנה לערב קארטינג ונשנושים. זה זמן מתאים לחשוף מספר פרטים מרעישים לגבי הבחור אותו קוראים א':

• א' מאוד אוהב לנהוג
• א', כך יעידו חבריו, הוא טיפוס מאוד תחרותי
• א' אוהב לפנק את עצמו בנשנושים

לאחר שסיימתי לדבר על עצמי בגוף שלישי, אספר שמיד נעניתי לאתגר ואישרתי את השתתפותי.

להמשך קריאה »

שאלות בסגנון הזה אני שומע מן הסתם לא מעט. לתוך נבכי הפעילות אני לא יכול להכניס אתכם אבל לספר קצת על הטכנולוגיות שאליהן נחשפתי מאז שהגעתי לשב"כ - בהחלט אפשר.
בכל מה שנוגע לטכנולוגיה השב"כ כמעט ולא חוסך משאבים - הטכנולוגיה כאן לא מתורגמת לעוד כמה דולרים בשורת הרווח בתשקיף למשקיעים, יש לה השלכה ישירה על הצלת חיים, ובזה לא חוסכים.
עכשיו יתחילו הטוקבקים של החוכמולוגים בתגובות, "אז מה, כמה חיים הצלת כבר?"…
להמשך קריאה »

טוב, אז מאיפה מתחילים?
ניסיתי לחשוב בימים האחרונים מה לכתוב בפוסט הראשון שלי. אופציה אחת היתה הקדמה ממלכתית שלא הייתה מביישת נאומים מפורסמים בהיסטוריה. אולי משהו ברמה של נאום ה"ראש על המותניים", או כל אמרה מפורסמת אחרת של אלון מזרחי "האווירון". או לחילופין אימרות בומבסטיות שכל מטרתן גירוי דימיונם הפרוע של הקוראים הפוטנציאליים.
בסוף החלטתי להתמקד במשפט אחד קצר ופשוט:
שלום, קוראים לי א' ואני עובד שב"כ.
להמשך קריאה »